<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער ראשון</h1>
<h2>דף סו.</h2>
נפל חלב לתוך המרק או לתוך החתיכות ואינו נודע לאי זה חתיכה נפל נוער את הקדירה כלה עד שיתערב הכל, אם יש בקדירה טעם חלב אסורה, ואם לאו מותרת, ואם לא נמצא גוי שיטעום ונסמוך עליו משערין בששים בין בשר לתוך חלב בין חלב לתוך בשר, אחד מששים מותר פחות מששים אסור, לר"ם. יש מי שכתב כל מה שאמרו בדבר זה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואפשר לסחטו אסור הוא לדעת האומר [מנחות כ"ב ע"א] מין במינו אינו בטל, אבל לדעת האומר מין במינו בטל שהלכה כמותו אין אומרים חתיכה עצמה נעשית נבילה ואפשר לסחטו מותר, סתירת זה הדעת נתברר לנו. [והר"ש כתב בסוף הסוגייא והשתא דקם ליה ר' בשטתיה דר' יהודה באפשר לסחטו אסור, ורב ור' יוחנן ור' חנינא נמי כותיה סברי, אע"ג דאיפליגו עלייהו שמואל וריש לקיש הא שמואל באיסורי במקום רב ליתא, וכן ריש לקיש לגביה ר' יוחנן ליתה ועבדינן כר' יהודה בין בטיפת חלב שנפלה על החתיכה ולא ניער ויש בה כדי ליתן טעם באותה [חתיכה] בין בחלב הדבוק בחתיכת בשר ויש בה כדי ליתן טעם בה, ואפי' אין בו כזית דהוי חצי שיעור אסור מן התורה, חתיכה עצמה נעשית נבילה ואין מועילין שאר החתיכות לבטלה וכולן נאסרות ואפי' הן אלף, דבהא נמי קיימא לן כר' יהודה דמין במינו לא בטיל, דהא קם ליה ר' בשיטתיה, ורב ושמואל נמי קיימי בשיטתיה דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו, ותניא כותיהו במס' ע"ז [ע"ג ע"ב], ואע"ג דאיפליגו עליהו ר' יוחנן וריש לקיש התם ותניא נמי כותייהו שמעינן להו לאביי ורבא דבתראי הוו דקמו כרב ושמואל, דאיתמר חלא לגו חמרא וכו' במס' ע"ז [ס"ו ע"א] ובמס' פסחים [ל' ע"א] נמי פסיק רבא הלכתא כרב דאמר חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו, ומפרש טעמא רב לטעמיה דאמר כל איסורין שבתורה במינן במשהו ובשלא במינן גזר רב בחמץ אטו מינו משום דלא בדילי אינשי מיניה ואתי לזלזולי ביה, ש"מ בתרויהו הלכה כר' יהודה בין באיפשר לסחטו אסור וכולה נעשית נבילה בין במין במינו לא בטיל, אבל אם יש ברוטב לבדו יותר מס' בכל החתיכה שקבלה את הטעם מבטלה ומשליכה וכולן מותרות, דבהא אפי' ר' יהודה מודה דכל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו, עכ"ל].
